מטבח הפלאות
שלום קוראים לי אורלי דבור. אני אימא לשלושה ילדים וכלבה לבנה שובבה. החפצים בבית מדברים אלי. אף מציץ אלי מידית של דלת, מסננת עם בטן בולטת בוכה לי שהיא שמנה, מחדד נובח עלי בזעם. עפרון מספר לי איך המחק לא נותן לא לדבר. רק אתמול הגזר אמר לי מקרש החתוך שהוא יקרע אותי לגזרים אם אעשה ממנו סלט והבטטה שהכנתי לארוחת ערב צעקה עלי "יא חתיכת בטטה".
באורח פלא המטבח נהפך לארץ פלאים - דיונות מלח, הרי מסננת, עצי צנונית, גבעות סוכר. לפתע בא לי להיות אורלי במטבח הפלאות. לקפוץ פנימה,לרוץ אחרי מר מלח. "אני ממהר למסיבת התה של פלפלת", הוא מתנשף אלי תוך כדי ריצה, לטפס על פומפייה ענקית כדי לראות את ארץ הפומפיות השוממה או לשבת בצלו של מזלג ענק שציפורי כפית קטנות עפות מעליו.
איזה עולם מופלא. מסננות מחוררות, מסחטות
לימון עוגנות לחופו של כיור ולחם רץ ללא מנוחה כדי להגיע טרי לשולחן. כבר שנים
אני שטה בחלומות במטבח הפלאות הזה וגם מדלגת פה ושם לארגז כלי התפירה שם גרים כמה
כפתורים שתקועים בקשר בלתי אפשרי עם חולצה עצבנית וחוט ששכח איך יוצרים קשרים.
במקלחת אני פוגשת מברשת שיער שמחפשת את היעוד שלה. לא יכול להיות היא אומרת לי בבכי
שהיעוד שלי הוא רק לסרק שערות. אני חוצה את גשר המסרק ועולה במעלה הרוכסן. שמש
פלסטיק זורחת בתקרה. מכוניות מסרק טסות על כביש הרוכסן, תנין מסרק פוער לעברי לוע
ענקי ולהקת סכות שיער רעשנית מקפצת על חבל.
אתם מוזמנים להצטרף אלי למסע. מסע למחוזות ההשראה והיצירה שלי. בתרמיל
יש לי עפרון היסטרי, עכבר מחושב, ומצלמה עם רצון משלה. בארנק שטרות של כסף מונופול
שצועקים "לא לבזבז" כשנוגעים בהם. אני עולה על שטיח הפומפייה שלי ועפה.
קצת דוקר בגב אבל היי, העיקר שאני בדרך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה