צעדת הקרמיקה הירוקה

הבוקר כשקמתי הלכתי למטבח להכין קפה. כשהושטתי יד לקומקום הורוד הוא רתח מזעם, התנדנד על התחתית ונשף אדים לעברי מהפיה. "זוזי", הוא קרא, "את מפריעה. את לא רואה שיש פה תהלוכה?"  הסתובבתי ימינה. על השיש הופיעה תהלוכת כלי מטבח. גירף-מיקסר הלך בראש, אחריו צעדה במרץ מסננת על זוג רגליים כחולות ואחריהם השתרכו ידית ירוקה ומגרדת אפורה עם ראש כחול.
"זוזי מהדרך", הם קראו וזקפו ראשיהם בגאווה.
"לכבוד מה התהלוכה?", שאלתי. 
"צעדת הקרמיקה הירוקה", הם ענו במקהלה, "בדיוק לפני שנה החליפו את הקרמיקה במטבח. זהו יום השנה לקרמיקה הירוקה. אנחנו מתאמנים לקראת הצעדה שנה שלמה. צועדים לאורך הקרמיקה מקצה התנור עד לשולחן האוכל ובחזרה". הסתכלתי מסביב. על הטוסטר, על המדפים, על אדן החלון כל דיירי המטבח מצטופפים, מנופפים דיגלונים, קוראים קריאות עידוד לצועדים."זה יום חג. כולם בחופש", נשף לעברי הקומקום",  "אם את רוצה ארוחת בוקר תלכי למקום אחר".
אז נכנסתי לאוטו ונסעתי ללחם בורקין בבנימינה אכלתי ארוחת בוקר מדהימה וכתבתי את הפוסט הזה. חבל שאין תהלוכה כל יום.